לחם היא יצירה שנדיר להיתקל בה בנוף הישראלי. הגיבורים בה נעים במרחבים סמליים ומלאי משמעות היסטורית, אך יחד עם זאת הם חסרי-הקשר, תלושים ומעורפלים. הם מחפשים בכוונה מלאה מקום ובית, אך במקביל הם נעדרים לגמרי כישורים הישרדותיים וחברתיים בסיסיים. ברגישות ובהרבה הומור משרטט דונין את עולמם הפנימי של אלה שאינם יכולים לבטא את עצמם בתוך קשרים אנושיים. הוא נוגע בחוסר האונים שבהתבגרות, בניצול ובכוח המופרז של המבוגרים על הצעירים, תוך כדי שהוא מעניק לגיבוריו כוח משמעותי ביותר: את היכולת לגבש עצמאות בתוך עולם מפורק וכאוטי.
 
ערך ועיצב: נעם בן-דוד